השחקנית בהצגה "שייקספיר מאוהב" עברה אירוע לא נעים: "הילדים האלו ישבו בחושך ולא יכולתי לומר להם להפסיק. התפשטתי ופתאום ראיתי פלאפונים שלופים"
אולי יעניין אותך גם
על תחושותיה בעקבות תיעודה בעירום על ידי תיכוניסטים שיתפה דניאל: "רמת העירום שלי בהצגה היא קטנה מאוד, אני פושטת את החלק העליון שלי וגם זה לרגע קצר ולא משהו מיני וסוער. אני מבינה שלתיכוניסטים ההורמונים אכן יכולים לקפוץ בתקופת הגיל בהם הם נמצאים, אך נעלבתי. עליתי על הבמה ופשטתי בסוף המערכה הראשונה את החלק העליון של התלבושת שלי, הפרטנר שלי בהצגה ואני קלטנו לפתע מצלמות בודדות של אותם תלמידי תיכון המתעדים את העירום שלי. נורא נעלבתי באותו רגע, היה לי קשה לסדר את המחשבות.
"רובנו נמצאים עם הטלפון נייד מוכן לשליפה והיה להם מאוד קל פשוט לתעד אותי בעירום. התמזל מזלי שזה היה רגע לפני שיצאנו להפסקה, התחלתי לבכות בלי שליטה והרגשתי שלוקחים לי את השליטה על העירום שלי. באתי לעשות את מה שכל שחקנית עושה על הבמה והרגשתי בגידה, אני לא יודעת מי אלו שצילמו אותי ומה יעשו עם התמונות".כשנשאלה מדוע משנה לה אם העירום מוצג על הבמה או מצולם בטלפון סלולרי השיבה: "זו שאלה מצוינת. אכפת לי מה אותם ילדים, בני 17-18 שעוד רגע הופכים למפקדים בצבא ועומדים לקחת אחריות על נערות אחרות סביבם, ילמדו מהאירוע הזה. אני רוצה שהם יבינו את החיבור בין הרגע בו הם תיעדו אותי מצולמת לתחושת הכאב שלי. אין לי שום בעיה להתפשט על במה ומדובר בהצגה ה-50 במספר שלי, אך העירום הזה מתרחש על הבמה בלבד, הייתי נסערת והתקשיתי להבין עם עצמי מדוע".
"יש לשמור על כבוד גוף האדם, הילדים האלו ישבו בחושך ולא יכולתי לומר להם להפסיק. במהלך ההפסקה סירבתי לשוב ולחזור לבמה ואז פנו אליי שתי מחנכות שהדגישו בפניי שהיו שלוש מצלמות בין 500 התלמידים בקהל וביקשו ממני לא לוותר על כל שאר התלמידים שהגיעו לצפות במחזה, ביקשתי לפני החלק השני של ההצגה לבצע שיחה עם התלמידים שיראו את הכאב שלי ובאמת עלינו, מיכאל ואני, ודיברנו איתם. לוקח המון שנים להבין שחווית הטרדה וקשה לחבר בין המעשה לכאב, עשיתי זאת מיד לתלמידים. תיאטרון 'הבימה' היה מאחורי ואמר לי שאם אני לא מעוניינת לעלות אני לא חייבת, למרות זאת עליתי וסיימתי את ההצגה".
