דוח לא מחמיא: ישראל מדורגת אחרונה בעולם בטיפול בהצלת מזון

2 מיליון טון מזון בר־הצלה נזרקים בישראל מדי שנה, אבל הממשלה לא מקדמת את החוק שיסייע להגדיל את תרומות המזון ולהקטין את אי־הביטחון התזונתי


דוח השוואתי בינלאומי חדש חושף כי ישראל מדורגת אחרונה בעולם בטיפול בהצלת מזון. ארגון לקט ישראל וחברת הייעוץ הבינלאומית לקסידייל הכינו מחקר השוואתי בינלאומי, שמציג פעולות שוברות שוויון הנעשות במספר מדינות מובילות בעולם בתחום הצלת עודפי מזון, הן על ידי הממשלות, הן בתחום החדשנות והטכנולוגיה והן ביוזמות של גופים לא־ממשלתיים.

במסגרת המחקר נבדקו פעולות הנעשות בתחום, ומי שמדורגות בו ראשונות הן בריטניה וארה"ב. מעט אחריהן דורגו גרמניה ונורבגיה ומתחתן ניצבות קנדה וסינגפור. בכל הפרמטרים, ישראל נמצאת הרחק מאחור. "המצב הזה לא יימשך כאן לנצח, כי החברה האזרחית לא תסבול לאורך זמן מצב שבו הממשלה מתעלמת מאוצר שמונח לפתחה כדי לצמצם את העוני והיא נותנת לו לרדת לטמיון", אומר ל"מעריב־השבוע" גידי כרוך, מנכ"ל לקט ישראל, ארגון הצלת המזון הגדול בישראל. "אומנם הפכנו ברבות השנים לתרבות אינדיווידואלית המקדשת את השפע ואנחנו אפילו לא חושבים על האוכל שאנחנו זורקים, אבל המודעות תחלחל גם כאן כמו בעולם. אני מאמין שהאזרחים יניעו את הממשלה לפעול כי חייבת להיות כאן התערבות ממשלתית".

ישראל מפגרת מאחור

על פי ממצאי המחקר, עולה כי ממשלות בעולם המפותח מגלות מחויבות הולכת וגדלה לבעיה של אובדן מזון, וכי הן מוכנות להקצות משאבים כספיים ניכרים כדי לפתור אותה. לדוגמה, כל המדינות הצפון אמריקאיות והאירופיות השיקו מסעות הסברה, והשקיעו משאבים ניכרים במחקר ובאיסוף נתונים. נמצאו תחרויות, פרסים ואתגרים, וכן מסעות הסברה רבים להגברת המודעות הציבורית וסמינרים בקהילה. לדוגמה, מסע ההסברה הגרמני "Zu gut für die Tonne" (טוב מכדי להשליך לפח) כלל אתר אינטרנט עשיר בתכנים, יישומונים פופולריים, מודעות פרסומת צבעוניות ופרס מטעם הממשל הפדרלי על תרומה ומחויבות יוצאת דופן להפחתת בזבוז מזון. ממשלות הבינו גם את התפקיד המרכזי שממלאות תרומות מזון. אחד האמצעים המרכזיים שננקטו בהקשר זה הוא יצירת פטור משפטי שמספק הגנה לתורמי מזון מפני תביעות משפטיות. כמו כן, במקרים מסוימים הממשלות עצמן מקדמות תרומות מזון, בדרך כלל באמצעות שיתוף פעולה עם ארגונים לא ממשלתיים. מדינות רבות רואות בשלבי הייצור וההפצה של המזון חוליות מכריעות ומעניקות הלוואות בריבית נמוכה לחקלאות, המיועדות לתמרץ מגדלים לבנות מתקני אחסון, וכן הקלת הדרישות בתחום של סימון מוצרים. אלה כלל לא קיימים בישראל.

"ישראל מתאפיינת בתרבות הייטק חזקה, אך משתרכת מאחור בכל הקשור לחדשנות בתחום הצלת מזון. פעולות ישירות שיינקטו על ידי הממשלה עשויות להביא תועלת רבה. בנוסף, מתן עידוד לחדשנות באמצעות תחרויות ופרסים עשוי לעורר את העניין הציבורי הנחוץ", אומרים בלקט ישראל.

בקטגוריית החדשנות זיהה המחקר שני תחומים שבהם ניכרה הפעילות האפקטיבית ביותר – האחד הוא אפליקציות למכשירים ניידים המסייעות לאיתור קונים לתוצרת חקלאית פגומה או שפג תוקפה וגיוס תרומות, וכן הפצה של מידע רלוונטי (כגון שימוש מיטבי בשאריות מזון). יישומונים כאלה נמצאים בשימוש נרחב בכל הארצות שנבדקו, מלבד ישראל. השני - פיתוחים (בנורבגיה למשל) של מחווני חיי־מדף חכמים לסופרמרקטים, המציגים במדויק מתי פריט מזון כלשהו אינו ראוי עוד לאכילה.

1.2 מיליון טון מזון נזרקים

למעלה מ־700 מיליון בני אדם ברחבי העולם סובלים מאי־ביטחון תזונתי. רק בישראל כרבע מיליון משפחות מתמודדות עם קושי לקיים תזונה בריאה ומאוזנת מטעמי מצוקה כלכלית. מנתוני לקט ישראל שהתפרסמו לפני שנה, עולה כי בישראל לבדה נזרקים מדי שנה 1.2 מיליון טון של מזון בר־הצלה, והממשלה לא מטפלת במחדל למרות כל היתרונות העצומים, חברתיים וכלכליים כאחד, שיש בהצלת מזון.

לפני שלוש שנים הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק לעידוד הצלת עודפי מזון שיזם לקט ישראל. במרץ 2016 עבר החוק בקריאה טרומית, אבל מאזהקואליציה לא מקדמת אותו. לו היה חוק כזה בישראל, הוא היה משלש את כמות תרומות הארוחות המוצלות מצד ספקים שונים שעד כה נמנעו מתרומה משום שחששו כאמור מתביעות, ומביא לצמצום אי־הביטחון התזונתי בישראל.

"יש חשיבות רבה לניסוחה של אסטרטגיה ממשלתית ברורה", אומר כרוך. "נכון להיום אם אני בעל מסעדה, מלון או אולם אירועים, לא משתלם לי לתרום מזון. אין לי שום הגנה משפטית בדמות 'חוק השומרוני הטוב' האמריקאי, ואני לא מבוטח אם יקרה משהו למישהו בתהליך. דבר שני, אין לי שום תמריץ כלכלי - מתוך מקסימום 35% החזר מס בניכוי המע"מ אני מקבל 18% החזר, ובשביל זה לא שווה לי. אני מעדיף כבר לזרוק את האוכל ולא להיכנס לזה".

לדבריו, החקלאים הם תורמי המזון הגדולים ביותר בארץ - 16 אלף טון בשנה בלי עזרת המדינה. "אם המדינה הייתה נותנת 40 אגורות לכל קילו תוצאת שנתרם כתמריץ לחקלאי לתרום עודפים, כמו בארה"ב, הכמות הייתה מוכפלת. במקום זה התוצרת הולכת להטמנה באדמה ומייצרת גזי חממה. ביפן הופכים את העודפים שלא נתרמים למקור אנרגיה ירוקה, אבל אצלנו לא מעודדים דבר, ומאות טונות של מזון הולכים לאבדון", הוא מסכם.