פרשת ויצא: כפיית עלייה לארץ ישראל? תתנהג כיעקב אבינו!

הבעל מאוד משתוקק לעלות לארץ אבל אשתו אינה רוצה משום כל מיני סיבות. דיברו ודיברו אבל לא יכולים למצוא פתרון. מה עליו לעשות? הרב אבינר מסביר

פרשת ויצא: כפיית עלייה לארץ ישראל? תתנהג כיעקב אבינו!

שאלה: מדי פעם אדם מגיע אליי עם השאלה הנ"ל: הוא מאוד משתוקק לעלות לארץ אבל אשתו אינה רוצה משום כל מיני סיבות: היא לא רוצה לעזוב את המשפחה שלה, היא מפחדת, היא לא יודעת כיצד יתפרנסו כאן, וכו'. הם דיברו ודיברו אבל לא יכולים למצוא פתרון. מה עליו לעשות, הרי כתוב במשנה כתובות "הכל מעלין לארץ ישראל"?

תשובה: זו שאלה די חמורה, כי מרוב אהבת ארץ ישראל הוא עלול להרוס הנישואים נפלאים.

אכן מוסבר בסוף מסכת כתובות (קי א) שכל אדם רשאי לכפות את בני ביתו שיעלו עמו לארץ ישראל, ואף כשיש בכך משום ירידה ברמת החיים, ואף מעיר בחוץ לארץ שרובה ישראל לעיר בארץ ישראל שרובה נכרים; ואם האשה מסרבת לעלות עם בעלה, הוא יכול לגרשה, ופטור מלשלם לה את כתובתה. ואם האשה רוצה לעלות, והבעל מסרב, הריהו חייב לגרשה, ולשלם לה את כתובתה. וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך (אה"ע סי' עה).

אמנם בספר ויואל משה (מאמר שלש שבועות סי' א-ח), הרבי מסטמאר מסביר את שיטתו של המהר"ם מרוטנבורג, שבזמן הזה, בלי בית המקדש, הבעל כופה את אשתו לעלות לארץ אבל אין האישה כופה את בעלה, יוצא שבזמן הבית מצוות ישוב ארץ ישראל הייתה מצווה גדולה ועכשיו היא מצווה קטנה. אבל עיין ספרנו עלה מעלה (סי' ב) ששיטת המהר"ם היא דעת יחיד, ורוב רובם של הראשונים והאחרונים סוברים שגם האישה כופה את בעלה אף בזמן הזה, לכן אי אפשר לבנות יסוד על שיטתו. ולכן אותו הדין של "הכל מעלין לארץ ישראל" עדיין שייך בכל תוקף.

וכן כתוב שם במשנה ובגמרא על עלייה לירושלים "הכל מעלין לירושלים". וכן נפסק על עלייה לארץ ולירושלים בשולחן ערוך (אה"ע סי' עה). ובספר חקרי הלכה (עמ' מד-עא), דן הג"ר שאר ישוב כהן במעשה בזוג שגר ברמת הגולן, והאשה רוצה לעלות לירושלים ולגור באחד הבתים שנגאל על ידי עטרת כהנים בתוך החומות של ירושלים העתיקה והבעל רוצה להישאר ברמת הגולן כי מצא את מקומו בכולל של תלמידי חכמים צעירים במושב ודבק בראש הכולל. הגרש"י פסק שאכן הדין של "הכל מעליון לירושלים", אך בנדון דידן יתכן שיש עוד גורמים למה האשה רצה לעבור לירושלים. עיי"ש באריכות.

וקיים חידוש של הגרש"ז אוירבך בדין "הכל מעלין לירושלים". פעם נערך דין תורה בין בעל לאשתו בענין "הכל מעלין לירושלים". הדבר התרחש בתקופה בה ירושלים שבין החומות היתה בידי הלגיון הירדני. הגרש"ז נשאל, האם יש דין של "הכל מעלין" - לירושלים החדשה? והשיב בחיוב. לאחר ששוחררה העיר העתיקה, נשאל הגרש"ז האם יש דין "הכל מעלין לירושלים" מהעיר החדשה לעיר העתיקה? והשיב, שגם באופן זה יש הדין של הכל מעלין לירושלים, זאת משום שהשכונות החדשות הינן פרברי ירושלם, ולא ירושלים גופא (הספד של הג"ר אביגדר נבנצל להגרש"ז "אבי אבי" בשיחות ליום הכפורים עמ' ריד, הליכות שלמה – תפלה פי"א הערה 36 [עיין עוד שם] וחכו ממתקים ח"א עמ' נז).

ועל חידוש של הגרש"ז אוירבך, יש לשאול, להלכה ולא למעשה, ומה יהיה הדין אם יש אחד מבני הזוג הרוצה לעבור מהרובע המכונה הנוצרי לעיר דוד? האם גם שייך אותו הדין, כי הרובע המכונה הנוצרי לא היה בין החומות בירושלים העתיקה ועיר דוד היתה בין החומות, או לא שייך כי הם יוצאים מהחומות של היום? והגר"א נבנצל כתב לנו: "ההלכה לפי החומות שנתקדשו בימי דוד". והגרז"נ גולדברג כתב לנו: "איני יודע אם הרובע הנוצרי הוא מחוץ לירושלים, הנוצרים אומרים שזה חוץ מירושלים, הם באים ליישב איך יתכן מה שאומרים על קברו של אותו האיש, הרי אין קוברים בירושלים, זה באמת מוכיח שהם משקרים, ואיך ניתן לסמוך על דבריהם"?!

יוצא שהכללים "הכל מעלין לארץ ישראל" ו"הכל מעלין לירושלים" עדיין שייכים בזמן הזה.

ונחזור לשאלה.אמרתי לאותו יהודי המבקר מאמריקה ומשתוקק לעלות לארץ, שלפי תקנת אושא הנזכרת בכתובות (מט ב): אל יבזבז יותר מחומש כדי לקיים מצוות עשה. אשתו של אדם או בעלה של אשה שווה הרבה יותר מחומש, חמישית כספו של אדם, ולכן אין חובה להתגרש כדי לעלות לארץ (עי' הג"ר שאול ישראל בספרו ארץ-חמדה שער א ז, ח. הג"ר משה דב וולנר בשו"ת חמדת צבי סי' א אות ל, בצומת-התורה-והמדינה ח"ג עמ' 131. הג"ר משה שטרנבוך במועדים וזמנים השלם ח"ה ס"ס שמו). אלא כל הדין של "הכל מעלין לארץ ישראל" הוא במקרה שאי אפשר לפתור את העניין עד שמגיע לגירושין.

אלא אנו אומרים שיש לנהוג כיעקב אבינו. בפרשת ויצא, השל"ה לומד מהפסוק "וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו" הנהגה מוסרית. יעקב קרא לרחל וללאה כדי לשכנען לעלות עמו לארץ ישראל, למרות שהקב"ה ציווה אותו לעלות, מפני ש"אין ראוי לאדם כשירצה דבר מה מאנשי ביתו, שיכריחם על זה על צד האונס והניצוח, אף כי הוא מושל בהם. אבל ישתדל לפתות אותם אל מה שירצהו בתכלית מהשאפשר כדי שיתעוררו לזה מעצמם, כי זה הוא יותר טוב משיעשו זה על צד האונס וההכרח. ראה כמההרבה יעקב דברים עם רחל ולאה כדי שיתרצו בטוב לב, ואף על פי שהקב"ה ציוה לו שישוב לביתו". (של"ה, מהדורת עוז והדר, ירושלים תשנ"ג, ח"ד עמ' קלז, תורה שבכתב סוף פרשת ויצא. גם מובא בספר נחלת יעקב עמ' 520). לכן יש לזוג להחליט ביחד למרות דברי המשנה ש'הכל עולין לארץ ישראל' (ועיין שו"ת מלאכת שלמה ח"א סי' קמט על זוג שיסכמו ביניהם בכתובה שיגורו בצרפת והבעל רוצה לעלות לא"י, שהראשון לציון ורבה של ירושלים, הג"ר שלמה עמאר פסק לא לכפות על אשתו).

למשל, אפשר להסכים ביניהם לבוא לארץ שנה-שנתיים ולגור פה, ואם בן הזוג השני רוצה לחזור לגלות, יחזרו לגלות. הרי יש לארץ ישראל הכוח להשפיע על אדם להישאר בה, הרבה יותר חזק ממה שאדם יכול לשכנע את השני.