חלקי התשובה- ארבעה חילוקי כפרה

אחרי שהאדם עשה תשובה שלימה, עדיין לא בכל העוונות העוון מתכפר מיד, תלוי בסוג וחומרת העוון. בעיקר בכריתות ומיתות בית דין וחילול ה', אחרי התשובה ויום כיפור יש עוד המשך עד לכפרה

חלקי התשובה- ארבעה חילוקי כפרה

אולי יעניין אותך גם

אין תוצאה
אין תוצאה
אומרת הגמרא במסכת יומא (דף פ"ו עמוד א'): "שאל ר' מתיא בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה: ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר: שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד : עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר 'שובו בנים שובבים' (ירמיהו,ג, י"ד) עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויוה"כ מכפר שנאמר 'כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם' (ויקרא, ט"ז, ל'). עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר 'ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם' (תהילים, פ"ט, ל"ג). אבל מי שיש חילול השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר 'ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון' (ישעיה, כ"ב, י"ד) ". הרמב"ם, אגב, בהלכות תשובה, פרק א' הלכה ד', הביא את ארבעה חילוקי כפרה אלו ופסק אותם להלכה.

ישנם ארבעה פסוקים שונים, המדברים על הליך הכפרה של חטאים, שלכאורה סותרים זה את זה. הראשון מציין שמיד אחרי שהשלים האדם את כלל חלקי התשובה- העוון נמחל. השני מציין שיש להמתין עד יום הכיפורים. השלישי בכלל אומר שצריך יסורים בכדי לכפר, והרביעי אומר שרק יום המיתה מכפר. רבי ישמעאל יישב את הסתירה בין הפסוקים ולימד שמדובר בעוונות בארבעה דרגות חומרה שונים. עלינו לזכור, ראשית, כי בכל מקרה על האדם לעשות תשובה, ורק לאחריה מתחיל הליך הכפרה.

1) אם עבר האדם על מצוות עשה רגילה (שאין בה כרת), כגון שלא הניח תפילין או לא קרא קריאת שמע או לא שם ציצית בבגד של ארבע כנפות שלבש- מיד כשהשלים את חלקי התשובה העוון נמחל.
2) אם עבר האדם על מצוות לא תעשה רגילה, שלא מפורש לה בתורה עונש של כרת או אחת ממיתות בית דין, וכגון שאכל חזיר או בישל בשר בחלב או עשה מלאכה ביום טוב- עליו לעשות תשובה, אולם העוון נמחל אך ורק לאחר שיגיע יום הכיפורים ולא מיד באותו הרגע.
3) אם עבר אדם על מצווה, בין עשה ובין לא תעשה, שמפורש לה בתורה כרת או מיתת בית דין, כגון שלא הקריב קרבן פסח במועדו בזמן בית המקדש, או אכל חלב או חמץ בפסח או בעל נידה וכדומה, שכל אלו הם חיובי כרת, או שחילל שבת או בא על אשת איש וכדומה- הרי שלאחר שעשה תשובה ועבר עליו כיפור עדיין לא נמחל לו העוון לגמרי עד שיגיעו עליו יסורין כפי חטאו, שיסיימו לו את הכפרה.
4) אם חילל האדם שם שמיים- התשובה וכיפור ויסורין הם רק הכנה לכפרה, ורק ביום מותו יתכפר לו העוון לגמרי.

בשלב זה עלינו להבין מה באמת הנפקא מינא, כלומר מה זה משנה, אם העוון נמחל מיד, כגון במצוות עשה, או נמחל רק אחרי כיפור, כגון במצוות לא תעשה. לכאורה, הבדל אפשרי אחד הוא, שאם העוון נמחל לגמרי, הרי שאם חטא שוב זה כבר עוון חדש, אבל- אם הליך הכפרה טרם הושלם, והאדם נפל שוב בחטא, הרי שהעוון הראשון, שעליו עשה תשובה, חוזר וניעור, וצריך לעשות גם עליו תשובה מהתחלה. במאמר עבר בסידרת מאמרים זו אמנם הזכרנו שאחד מתנאי התשובה הוא שיקבל עליו שלא יחזור לאותו חטא לעולם, אולם, אם קיבל עליו בכנות מלאה לא לחזור על העוון לעולם (ועשה גם את שאר חלקי התשובה), ולאחר זמן נכשל שוב באופן שלא תוכנן מראש, כנראה שיש הבדל בין אם העוון כבר התכפר, או שעדיין לא, כאמור לעיל.

יתכן גם שיש הבדל נוסף. אם האדם חזר בתשובה על חטא שמצריך המתנה ליום הכיפורים, ונפטר לפני יום הכיפורים, הרי שלא נפטר כנקי לגמרי מהחטא לכאורה.

ההבדל בין הדרגה השנייה לשלישית ברור- בעוד שעל מצוות עשה או לא תעשה שאין בהן כרת או מיתת בית דין די בתשובה (ובמצוות לא תעשה בהמתנה ליום הכיפורים גם), הרי שבכריתות ומיתות בית דין יגיעו על האדם גם יסורים למרק את חטאו.

ההבדל בין הדרגה השלישית לרביעית גם הוא ברור- בעוד כל העוונות יכולים להתכפר לגמרי במהלך חיי האדם, ואז לכאורה אם נפל שוב בחטא זה כבר חשבון חדש, הרי שמי שחילל את השם אין העוון מתכפר לו עד יום מותו, וממילא גם אם חילל את השם בגיל 13 למשל, ושב בתשובה ועבר כיפור וקיבל יסורין, וחילל שוב את השם בגיל 60, הרי שהעוון שלו מגיל 13 חוזר וניעור, וצריך לעשות תשובה מחדש גם עליו.

כאן עלינו להבין מהו "חילול ה' " החמור כל כך. הגמרא ביומא, בהמשך אותו עמוד, נותנת לנו מספר דוגמאות: "היכי דמי (=מהו) חילול השם? אמר רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר (=אם אני לוקח בשר מהקצב ולא משלם מיד)... רבי יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין (=אם אני הולך ארבע אמות בלי דברי תורה או הנחת תפילין). יצחק דבי ר' ינאי אמר כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו (=כלומר מתביישים במעשיו). אמר רב נחמן בר יצחק כגון דקא אמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא (=כלומר, אנשים אומרים עליו 'שה' יסלח לו') אביי אמר כדתניא 'ואהבת את ה' אלהיך' (דברים, ו', ה')- שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו 'אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו'. עליו הכתוב אומר 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר' (ישעיהו מ"ט, ג'). אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו 'אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו'. ועליו הכתוב אומר 'באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו' (יחזקאל, ל"ו, כ')".

רש"י בגמרא מסביר לנו שמהותו של חילול ה' הוא לחטוא ולהחטיא אחרים. אם תלמיד חכם לא משלם מיד על מה שקנה, הרי שאחרים גם לומדים ממנו לזלזל במצווה זו. אם תלמיד חכם הפסיק מלימודו, הרי שאחרים למדים ממנו ומפסיקים גם הם. אם תלמיד חכם או אדם דתי מתנהג בחוסר דרך ארץ, הרי שאנשים תולים זאת כביכול בתורה, ומתרחקים בגללו מן התורה.

רבינו יונה, בספרו שערי תשובה (שער ראשון, אות מ"ז) נותן לנו עצה בהקשר של היסורין והמיתה הנצרכים לכפרת כריתות ומיתות בית דין וחילול ה': "העיקר הי"ז (=מעיקרי התשובה): לרדוף פעולת החסד והאמת. כענין שנאמר 'בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע' (משלי ט"ז). ועתה התבונן בסוד המקרא הזה. כי האמנם אם החוטא לא שב אל ה'. לא יתכפר עונו בפועל החסד. כמו שנאמר 'אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד' (דברים, י'), ופירשו רבותינו זכרונם לברכה 'לא יקח שוחד מצוה למחול ולהעביר על העונות', ועוד אמרו 'כל האומר הקב"ה ותרן הוא יוותרו חייו'. אבל מאריך אפיים, ואם לא ישמעו, ימוד פעולתם אל חיקם. אכן זה שאמר שלמה המלך עליו השלום בחסד ואמת יכופר עון, על בעל התשובה דיבר, כי יש עבירות שהתשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין... והנה החסד יגן בעד החוטא וישמור עליו מן היסורין, בשגם הצל יציל מן המות, כמו שכתוב 'וצדקה תציל ממות' (משלי, י'). ועוד יש עוון והוא עוון חלול השם, שהתשובה ויסורין תולין ומיתה ממרקת... והנה כאשר האדם משתדל לתמוך ביד האמת, ויעזור אחריו ויתעורר בדבריו, והופיע אורו לעיני בני עמו, ויחזק ידי אנשי האמת ונשא ראשם. וכתות השקר ישפילם יגיעם עד עפר, הנה אלה דרכי קדוש ה' והוד והדר לאמונתו ועבודתו בעולם ועוז ותפארת במקדש תורתו. על כן בהרבות פעליו לקדש את ה' ולעורר האמת להכין אותו ולסעדו- ונסלח לו מעוון החילול, עם התשובה, בשומו האמת לעומת אשמת החילול. מדת תשובתו נגד מדת משובתו. זה ביאור בחסד ואמת יכופר עוון".

אומר רבינו יונה, כתוב בפסוק "בחסד ואמת יכופר עוון". המשמעות איננה שמי שחטא ולא עשה תשובה החסד יכפר את עוונו, שהרי בלי תשובה אין הקב"ה מוותר על שום עוון, ולא ניתן לשחדו אפילו באמצעות מצוות. המשמעות היא שאדם שעשה תשובה, ולאותה דרגת עוון נצרכים לו גם יסורים לכפרתו, הרי שככל שיעשה יותר חסד זה יגן עליו מהיסורים. באותו אופן- מי שחילל ה' והרחיק אנשים מקיום מצוות, עליו להגדיל את האמת, כלומר, לקדש שם שמיים ולקרב יהודים לקיום מצוות, בכדי שזכות זו תגן עליו מן המיתה הקשורה לעוון חילול ה', ששב עליו בתשובה.

הכי נצפות

אין תוצאה