צה"ל מתמודד עם איום סייבר מסוג אחר

יותר פטורים, פחות ביקוש לקרבי והרבה יותר רצון להילחם מול מסך מחשב — כך נראה הגיוס לצה"ל ב–2017. בניסיון להשיב את הלוחמים לשטח מציע הצבא פיתויים למתגייסים, אך גם מסתמך יותר ויותר על מערך איתור מוקדם ונשים לוחמות

צה

הנתונים היבשים אינם מעודדים: מתוך ילידי שנתון 1999, שמועד הגיוס שלהם לצה"ל חל השנה, יתגייסו פחות מ–72% מהגברים חייבי הגיוס — הנתון הנמוך ביותר אי־פעם. סיבת הפטור העיקרית נותרה דחיית השירות לתלמידי ישיבה, ש"תורתם אומנותם" — 14.7% מהשנתון. 7.4% נוספים מבין הגברים יזכו לפטור בשל סיבות רפואיות או נפשיות. מבין הנשים בשנתון, רק 57.8% יתגייסו. סיבת הפטור המרכזית: הצהרת דת, שבזכותה ישתחררו 34% מהנשים.

מוטיבציה לשירות קרבי? בשבע השנים האחרונות חלה ירידה, לא גדולה במיוחד אך רציפה ומתמדת, בשיעור הגברים המעוניינים לשרת כלוחמים. ב–2010 עמד השיעור הזה על 76% מהגברים הכשירים רפואית לכך. ב–2017 הוא ירד ל–67.5%. בד בבד ירד גם פוטנציאל הגברים הכשירים מלכתחילה ללחימה מתוך השנתון ב–6% בתוך עשור, בשל סעיף נפשי או בריאותי בפרופיל הצבאי שלהם. וכפי שדווח ב"הארץ", השנה נתקל צה"ל בשתי התפלגויות משנה מטרידות: האחת — המוטיבציה לשירות קרבי יורדת בעיקר בקרב בעלי נתוני האיכות הגבוהים. השנייה — בקרב הלוחמים עצמם יש ירידה בביקוש לחטיבות חיל הרגלים (לצד בעיה מתמדת בגיוס ליחידות הנחשבות "אפורות", כמו שריון, הנדסה ותותחנים). ב–2013, שניים מכל שלושה מתגייסים בעלי פרופיל רפואי מתאים לשירות חי"ר ביקשו להשתבץ בחטיבות הללו. השנה ירד הנתון לאחד משניים.

במקומן קורצים לחיילים תפקידים פחות מסוכנים, המתוארים כ"קרבי־לייט", כמו שיבוץ במערך ההגנה האווירית או בגדודי החילוץ של פיקוד העורף, לצד עלייה תלולה בביקוש למשמר הגבול. מג"ב מועדף כנראה מסיבות אחרות: היותו בחזית ההתמודדות עם טרור הסכינים הפלסטיני בשנתיים האחרונות, לצד תנאי שירות נוחים יותר שמעניקה המשטרה, כמו חופשות תכופות ותשתית לוגיסטית משופרת בבסיסים.

החדשות הטובות, מנקודת מבטם של האחראים לתכנון כוח האדם בצה"ל, יתחילו ב–2020. משם ואילך, בשל עלייה בנתוני לידה מתחילת המאה הנוכחית, יחול גידול משמעותי במחזורי הגיוס. עד 2023, העלייה תפצה על הפער במספר החיילים, תוצאה של קיצור השירות לגברים בארבעה חודשים החל במארס 2018. אז יצטרך צה"ל להתמודד עם שאלות אחרות לחלוטין, שהעיון בהן נדחה בשל שילוב של חשש מטיפול בפרות קדושות (מודל "צבא העם") וכאבי ראש מיידיים יותר (בעיות מוטיבציה והצורך באיוש תקנים חסרים).
צהפיתוי הסייבר

בניתוח הסיבות לפיחות במוטיבציה עולות שתיים עיקריות. האחת — העדר תחושת איום ביטחוני מיידי ומובהק אצל המתגייסים ברוב השנים האחרונות (אם כי אלה פערים שלמרבה הצער נוטים להיפתר מעצמם אחת לכמה שנים). השנייה — פיתוי הסייבר. העיסוק האינטנסיבי של רשויות המדינה, התקשורת והציבור בתחום הסייבר העלה בצורה קיצונית את הרצון של מתגייסים לשרת בתפקידים הקשורים בכך, שלכאורה משלבים את הטוב שבכל העולמות: יוקרה, תרומה, סיכון אפסי — ועל הדרך, גם סיכוי לתפוס ג'וב משתלם לחיים."אלה מסרים שהילדים מקבלים מהמדינה כולה", מודה קצין בכיר באגף כוח האדם במטכ"ל, "מראש הממשלה, דרך שר החינוך, מטה הסייבר הלאומי ומערכת החינוך — כולם מסבירים לצעירים שהסייבר הוא העתיד. כל תיכון שמכבד את עצמו פותח מגמת סייבר. במקביל, האוניברסיטאות פותחות קורסים לתואר ראשון במתמטיקה, פיזיקה או מחשבים לנערים ונערות בני 16 שכבר השלימו את הבגרויות שלהם במקצועות הללו. תוך שנים אחדות עברנו מ–50 נערים כאלה בשנתון ל–400. גם במכללות האקדמיות פותחים 'חוגי חכמים'. בגיל 18, כשהם מסיימים שני שלישים מהתואר, צה"ל דוחה להם את הגיוס בשנה, אבל אנחנו לא מתחייבים לשבצם במקצוע".

נוצר כאן, אומר הקצין, פער ציפיות. "צה"ל אמנם זקוק להרבה יותר מומחי סייבר, אבל לא במספרים שמכשירה מערכת החינוך. אנחנו לא צריכים כל כך הרבה מתמטיקאים ולא כל אחד מהם מתאים באופיו לצרכים של אגף המודיעין, שלעתים יחפש אצל המתגייסים ליחידות שלו מרכיבי אישיות אחרים. החברה הישראלית מתקשה לקבל זאת והצבא מצטייר כגוף אטום, שלא מזהה את הכישרונות המוחמצים". חלק גדול ממי שמתקבלים לבסוף לשירות במערכי הסייבר בלאו הכי לא ממש מתאימים, בגלל המבנה האישיותי שלהם, לשירות קרבי. אבל כדי לזהות את האלפיון העליון של בעלי הכישורים בסייבר בכל שנתון, צה"ל צריך למיין אלפים רבים — שרבים מהם (ובעיקר הוריהם) משוכנעים שנעשה להם עוול אם לא התקבלו לתפקיד שחלמו עליו.

המטה הכללי, כמדיניות — שבמשך כמה שנים עורפלה מחוסר החלטה וכעת נעשה ניסיון להבהירה מחדש — מעוניין לשדר שהלוחמים עדיין קודמים לאנשי הסייבר ושמשורותיהם, ולא מהמקצועות הטכנולוגיים, הוא מצפה שיגיעו רוב האלופים במטכ"ל של 2047. בשנים האחרונות זיהו באכ"א מגמה מתמשכת: בכל שנתון יש יותר ממאה חיילים, בעלי פרופיל רפואי גבוה ונתונים שהיו מאפשרים להם שירות בהצטיינות במערך הלוחם, שמשתבצים לבסוף במקצועות הסייבר. במקרים רבים המתגייסים הללו נושרים מגיבוש לסיירת מטכ"ל או לקומנדו הימי, ומשלא התגשמה שאיפתם לשיבוץ ביחידות הלוחמות היוקרתיות ביותר מעדיפים את הסייבר על שירות בגולני או בשריון.

על רקע זה החל הצבא באחרונה לערוך תהליך בדיקה, שעל בסיס מודלים לחיזוי, כריית מידע ו"הנדסה לאחור" של תהליכי המיון, מנסה לזהות מתגייסים שיש להם פוטנציאל לשרת בתוך כמה שנים כמפקדי פלוגות במערך הקרבי. סריקת הנתונים כוללת את הלימודים בבית הספר, שאלוני מוטיביציה, ראיונות האבחון בצה"ל ונתוני המיון. "אנחנו רוצים לשמור על קבוצת האיכות הזו מכל משמר ולשבצה ללחימה, גם בעידן הסייבר", אומר הקצין הבכיר.צה"ל יחל להתעקש על שיבוץ בני הקבוצה הזו, בעלי הנתונים המתאימים הן לסייבר והן ללחימה, במערך הלוחם, החל מהשנה הבא. "כיום אני יודע בוודאות שהם הולכים לסייבר. האם אפשר לרתום אותם מעתה למוטיבציה קרבית? זה ניסוי מבוקר, אבל זו המטרה — והיא חלק מהניסיון לשוב ולהעמיד את היחידות הלוחמות בראש סדר העדיפויות. מוקדם לומר אם הניסוי יצליח".

צההבריכה והדראפט

ככל שגוברת ההשקעה בסייבר, כך מחריפה התחרות על גאוני הסייבר בכל מחזור. על מאגר המצטיינים מתחרים היום אגף המודיעין (האחראי לאיסוף ולגיבוש יכולת התקפית בסייבר), אגף התקשוב במטכ"ל (האחראי להגנה) ובמספרים קטנים יותר גם המוסד ושב"כ, שצה"ל מקצה להם בכל שנתון מספר קטן של צעירים המשובצים לשורותיהם בשירות החובה שלהם.

המאגר, המכונה בריכת הסייבר, כולל בכל שנתון כאלף צעירים, מרביתם גברים, בוגרי 10 יחידות מחשבים ו–5 יחידות מתמטיקה. באשר ל–300 הצעירים בעלי הנתונים הגבוהים ביותר, מתקיים אחת לשנה הליך שדומה במידת מה ל"דראפט", תהליך המיון השנתי של ליגת הכדורסל האמריקאית, ה־NBA. אמ"ן אחראי לדירוג הפנימי של הצעירים, אכ"א קובע את ההקצאות לכל גוף או ארגון והמצטיינים משובצים לשירות בהתאם לחלוקה.

בצבא טוענים שתהליך המיון מתנהל בהסכמה ובאופן הוגן, אבל מאשרים שבכל האמור במובילי הרשימה מתנהלים מאבקים של ממש, הכוללים מאמצי שכנוע של הארגונים השונים במטרה לרתום את הצעירים לשירות אצלם. העדיפות הראשונה לקבלת מצטיינים ניתנת לסייבר של אמ"ן, הזוכה מדי שנה במועמד הראשון ברשימה ובשיעור גבוה יותר של מצטיינים בהשוואה למתמודדים האחרים.
עוברות לחזית

במסגרת הניסיונות לשוב ולמלא את שורות הלוחמים נוקט צה"ל סדרה של מהלכים שנועדו להגדיל את מגוון המקורות שממנו הם מגיעים. אלה כוללים, כפי שדווח פעמים רבות בשנים האחרונות, הסתמכות רבה יותר על לוחמות. שיעור הנשים הלוחמות כבר מתקרב ל–9%, כ–2,700 בשנתון, לעומת 550 בלבד לפני חמש שנים. לאחר הגדלת מספר גדודי החי"ר המעורבים לארבעה, מתכוונים בצה"ל לעצור ולבחון את ההשלכות. במטכ"ל מתעקשים שתפקידים לנשים ייפתחו לפי צורכי הצבא, ולא בהתאם לדרישותיהן להבטחת שוויון רב יותר עם הגברים.

בין הלוחמות בולטת העלייה, אמנם עדיין במספרים קטנים, גם בשיעור החיילות הדתיות. מספר הנשים הדתיות בצה"ל עלה בכ–250% בתוך שש שנים, לכ–2,500 בשנת 2016. כ–30% מהצעירות הדתיות בשנתון מתגייסות כיום. התופעה הולכת ומתרחבת, למרות לחצי נגד עצומים שמפעילים רבנים. באחרונה סיכל צה"ל מהלך של מתנגדי הגיוס, שהחלו להביא דיינים לאולפנות כדי להחתים את הבנות על הצהרת דת שם, במקום בבית הדין הרבני (ובכך להפעיל על הצעירות לחץ חברתי נוסף לחתום ולקבל פטור).

מקור אפשרי נוסף, אמנם מוגבל בהיקפו, ללוחמים, הוא בגיוס בני מיעוטים. שר הביטחון אביגדור ליברמן והרמטכ"ל גדי איזנקוט קבעו יעד של שילוש מספר המשרתים הבדואים בצה"ל עד סוף השנה הבאה. כיום משרתים בצבא כ–1,200 חיילים בדואים, רק כ–700 מביניהם בשירות חובה. כ–370 בדואים בלבד מתגייסים מדי שנה. הקושי העיקרי נוגע לגיוס הבדואים בדרום הארץ, שם קיימת השפעה נרחבת של התנועה האיסלאמית והתנגדות נרחבת למדי לגיוס. כשני שלישים מהחיילים הבדואים מתגוררים בצפון, אף ששם מתגוררים רק כרבע מהבדואים במדינה. הצבא משולב כעת במאמץ מקיף של משרדי הממשלה, מתוך גישה שגיוס לצה"ל יקל גם את הקליטה בשוק העבודה ובחברה הישראלית בכלל, באופן שמזכיר את היחס לגיוס חרדים. צה"ל הנהיג באחרונה קורס של שלושה חודשים למתגייסים בדואים בבסיס מחו"ה אלון, שעיקרו לימוד עברית והגברת הזיקה למדינה, עוד לפני השיבוץ בטירונות.

שאלה נוספת שמטרידה את צה"ל נוגעת לשיעור הנשירה, פליטת חיילים תוך כדי שירות, סוגיה שהופכת לקריטית יותר עם החלת קיצור השירות לגברים בשנה הבאה. כאן החל באחרונה באכ"א פרויקט שמגדיר "מדד איתנות" של המתגייס, במטרה לנבא טוב יותר את סיכוייו להשלים שירות צבאי מלא. מבדיקת נתונים של כל מחזורי הגיוס עשר שנים לאחור, עלו מאפיינים משותפים של חיילים שהסתבכו בנפקדות ובעריקות, נשפטו למאסר או נפלטו כליל מהשירות. מדד האיתנות מעניק לחייל ציון מ–1 עד 7 בהתאם לחוסן המשוער שלו, על בסיס נתוני המיון שלו, המוטיבציה, מצבה של משפחתו, בעיות תנאי שירות (ת"ש), סעיפי פטור נפשי ומרכיבים נוספים.

מהבדיקה המקיפה התברר שמבין מקבלי ציון 1, רק 3% לא השלימו שירות מלא, בעוד שמתוך מי שקיבלו ציון 7, 70% לא הצליחו להשלים את השירות. באחרונה מתגייסים שזכו לציון איתנות שבין 4 ל–7, כמה מאות בכל מחזור גיוס, עוברים הכנה מיוחדת לשירות לאורך שלושה שבועות, שמשולבת בהמשך בשיבוץ לתפקיד התואם יותר את מצבם וכישוריהם. כיום עומד שיעור נשירת הגברים על 14.8% בשנתון, אף שנתון זה כולל "עריקים כרוניים" שממילא לא התייצבו לשירות בהתחלה — ולכן הצבא מעריך את שיעור הנשירה האמיתי ב–12%.

דרוש תומך

בחודש שעבר הציג הרמטכ"ל את תוכניתו להבחנה בין מעמד הלוחם בדרג המסתער לממלאי תפקידים אחרים, הכרוכים בסיכון נמוך יותר, שיזכו בפחות הטבות כלכליות ואחרות. בד בבד הושלם גיבוש תוכנית לשירות ארוך של שמונה שנים, הכולל גם תואר אקדמי, בארבע יחידות העילית: סיירת מטכ"ל, הקומנדו הימי, שלדג ויחידת החילוץ של חיל האוויר (669). נראה שהרמטכ"ל מכניס כאן, בדלת האחורית ובפרופיל נמוך, מהלכים היוצרים שוני גדול יותר במסלולי השירות — ובטווח הארוך עשויים לסמן את תחילתו של מעבר לצבא מקצועי.

ח"כ עפר שלח מיש עתיד, שוועדת המשנה בראשותו פרסמה בשבוע שעבר דו"ח על התוכנית הרב־שנתית של צה"ל, תר"ש גדעון, מזהה בצעדים שנוקט איזנקוט — שכללו גם קיצוץ כ–5,000 תקנים של אנשי קבע — "בנייה שקטה של צבא מקצועי, בלי לוותר על מודל צבא העם". בטווח הארוך יותר יידרשו יורשיו של איזנקוט לטפל ביסודיות בבעיות נוספות, שתר"ש גדעון לא הספיקה לגעת בהן, מהאבטלה הגלויה בחלק מהבסיסים העורפיים ועד הקושי הגובר והולך לשבץ חיילים בתפקידים תומכי לחימה ביחידות הקרביות. הבעיה אינה למצוא חיילים שישרתו כנהגים בלשכות אלופים, ישרתו קרוב לבית ויקבלו אישור לעבודה נוספת בערבים כדי לסייע בפרנסת משפחותיהם. הבעיה נוגעת ליכולת של הצבא לכפות על חיילים כאלה לשרת כנהגים או אנשי חימוש ולוגיסטיקה בבסיסים שכוחי־אל, לצאת לחופשות לעתים רחוקות ולא לזכות בכל ההטבות והיוקרה שבהן כרוך תפקיד הלוחם.

האם הצבא בשל למהלכים מרחיקי לכת יותר, שידללו את השורות ואולי יביאו להיפרדות ממודל צבא העם, המחייב גיוס לכולם, או לפחות ל–70% מהגברים? בינתיים נראה שהתשובה עדיין שלילית. קצין בכיר שנשאל על כך השבוע השיב בהתנגדות גורפת. צה"ל, טען, זקוק לכולם לפחות בשלב המיון הראשוני — וכדי להגיע לחיילים המתאימים ביותר עליו להישען על ההיצע כולו. אחרת צפויה לו ירידה תלולה באיכות הפיקוד הקרבי, כמו זו שכבר סובלים ממנה מרבית הצבאות המערביים, שאינם מתבססים על גיוס חובה.